שירה בציבור כביטוי עצמי
לרובנו יש עיניין בביטוי עצמי. או שיש לנו צורך רב בלבטא את עצמינו או שזה לא קל לנו.
לשיר, יחד עם עוד אנשים או מול אנשים זו פעולה מרפאת. כששרים יחד לא שומעים בדיוק את הקול של קול אחד. גם אם אני מזייף לפעמים סביר להניל שלא יבחינו בכך שתוך קהל רב. הקבוצה מאפשרת להיות חלק ממשהו גדול, עוצמתי ועדיין לבטא את הקול שלי בשירה. אנשים ששרים באופן קבוע בערבי שירה בציבור, מספרים שאחרי ערב כזה של שירה משותפת, מצב רוחם משופר, גם אם לא היה כך לפני כן.
ששרים יחד שערב שירה בציבור, המרחק בין האנשים בקהל מתקרב ככל ששרים יחד.
יש משהו במשותף, שיר ועוד שיר, נוסטלגיה, שירים מבית אמא ואבא, שירי מולדת, פתאום כל ישראל אחים וכולנו בעלי תרבות ישראלית משותפת אחת, שגורמת לנו להרגיש שייכים אחד לשני ולמשהו גדול יותר מאיתנו.
כשמשהו מוביל אותנו עם כלי נגינה, מוביל ומלווה, מלווה ומוביל, יש עדר שלם שמתנהל יחד, זז לאותו המקצב, ויש מי שאוסף אותו, עומד בראש המחנה ומכוון את התנועה.
כשיש הרכב מוסקלי, של מספר כלי נגינה, זה כבר עשיר, מורכב, מעניין וממלא השראה מוסיקלית.
יש קבוצה, לא רק מנהיג, והם מובילים אותנו בבטחה אל מקור מתמסר, משוחרר ומענג