לא ממבט ראשון אבל התאהבתי!
ערב שירה בציבור.
נכנסתי. אקודיון ריצד בקידמת הבמה וקידם את פני. היה שמייח. ממש. אוירה טובה. הקהל עקב אחר הקצב המהיר של השיר וכולם נראו נלהבים.
זה היה אירוע מיוחד במינו, לא סתם ערב שירה בציבור רגיל, אלא על הבמה, לצד האקורדיון, היו פסנתר, זמר וגיטרה. מאחור הבהבה לה מצגת השירים.
בהתחלה זה נראה לי פאטתי. אבל עמדתי שם, נשענת על הקיר, מתבוננת בעשרות הפרצופים המחוייכים שרים בקולי קולות, מזייפים ומדייקים, צעירים ומבוגרים, כולם שרים יחד. לאט לאט התחלתי להכנס לזה. ככל שהזמר הפך עכשווי יותר ויותר היה לי קל להתחבר. ערב שירה בציבור! אני? בערב שירה בציבור. שרה.. מי היה מאמין. אני מקווה שאף אחד לא רואה אותי עכשיו, חלפה לה מחבה בראשי, או שלא אפגוש כאן אף אחד מהמשרד, חלפה לה אפילו מחשבה איומה יותר. רק מהתמונה של מישהו שרואה אותי עכשיו שרה הסמקתי. אני בטח מזייפת נורא! אני בכלל לא יודעת לשיר, ועוד שירה בציבור?!?!? עם כל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה. בבררררר? צמרמורת חרשה את גבי? אבל לאט לאט התחלתי לשיר ושכחתי את כל זה, בסוף, כשהקריין הודיע שערב שירה בציבור יסתיים עוד מעט וכולם מוזמנים להצטרף אליהם גם בשבוע הבא, היה לי ברור ששבוע הבא אני שם! תמיד רציתי לשיר, מזייפת או לא יש בזה משהו כל כך משחרר. כל כך מרגש ומלהיב! מאז אני קבועה במקום. כולם מכירים אותי. אפילו בעבודה שלי כבר כולם יודעים על התחביב הזה שלי. ממש לא אכפת לי אם זה מצחיק אותם או לא. ולכל מי שאי פעם העיר לי איזו הערה נבזית אני אומרת: "מי ששר לבד נשאר לבד!" ושימותו הקנאים!
תגים: מצגת שירים, ערב שירה בציבור